מאחורי השקט הציבורי סביב שחרורים נקודתיים של אסירים פוליטיים בבלארוס מתנהל בימים אלו מו״מ דיפלומטי רחב בהרבה — כזה שעלול להפוך לאחת העסקאות הדרמטיות ביותר בין וושינגטון למינסק מאז תחילת העשור. לפי מקורות אמריקאים המעורים בפרטים, הנשיא דונלד טראמפ וצוותו מובילים מאמץ מרוכז שנועד להשיג שחרור המוני של יותר ממאה אסירים פוליטיים הכלואים מזה שנים במשטרו של אלכסנדר לוקשנקו. המהלך אינו רק הומניטרי; הוא נתפס בחוגים דיפלומטיים ככלי אסטרטגי שנועד לרכך את בידודה של בלארוס ולפתוח את הדלת ליצירת ערוץ חדש עם ארה״ב — אולי אפילו כזה שמצליח לנתק חלק מתלותה העמוקה של מינסק במוסקבה.
במרכז המשא ומתן עומד ג'ון קאלי, שמונה לאחרונה לשליח מיוחד לענייני בלארוס. לפי הדיווחים, בלארוס כבר העניקה “הסכמה עקרונית” לעסקה רחבה — המשך ישיר לגל החנינות שנרשם בחודש ספטמבר, אז שוחררו 52 אסירים בעקבות לחץ אמריקאי. אם העסקה הנוכחית תתממש, היא תהיה הגדולה מסוגה מאז 2020, ותיצור תקדים שיאפשר לארצות הברית להציג הישג מדיני משמעותי באזור הנחשב בשנים האחרונות לנתון כמעט לחלוטין להשפעת הקרמלין.
הפרטים סביב זהות האסירים שיועמדו לשחרור עדיין לוטים בערפל, וכך גם התמורה המדויקת שמבקשת בלארוס. חלק מההערכות מדברות על ניסיון לקבל הקלות בסנקציות, במיוחד בתחומי תעופה, לוגיסטיקה ותשתיות — תחומים שספגו פגיעה עמוקה בעקבות אירועי 2020 ופרשת נחיתת המטוס. מנגד, יש גורמים המציינים כי לוקשנקו מעוניין יותר בצעד תדמיתי כלפי המערב, מתוך הבנה שהמשך ההתקרבות לרוסיה מגביל את מרחב התמרון שלו באופן חסר תקדים.
לצד ההבטחות, קיימים לא מעט ספקות. שיח זכויות האדם ממשיך להתריע כי גם לאחר חנינות נקודתיות, מאות — ואולי אלפים — עדיין כלואים בבלארוס על רקע פוליטי, לעיתים במצב רפואי קשה. חלק מהאסירים ששוחררו בגל הקודם דיווחו כי לא הורשו כלל לשוב לבתיהם, אלא גורשו מחוץ למדינה מיד עם יציאתם מהכלא. המנגנון הזה, שמכונה על ידי פעילים “חנינה־בכפייה”, מעורר ביקורת חריפה כלפי וושינגטון על כך שהיא עשויה להעניק לגיטימציה לפתרון חלקי ולא שקוף.
גם באירופה לא כולם מתלהבים מהמהלך. מדינות האיחוד מביעות סקפטיות עמוקה וטוענות כי ניסיון “לרכך” את בלארוס עלול לתמרץ משטרים דכאניים להחזיק אסירים פוליטיים כקלפי מיקוח — ולשחרר אותם רק כאשר יש תמורה גיאופוליטית. מבחינתם, ארה״ב מהמרת על הנחה נדיבה מדי שלוקשנקו אכן מוכן להתרחק מרוסיה, בעוד שבפועל הוא עשוי להשתמש במו״מ בעיקר לשיפור תנאי המשטר והסנקציות.
על פי ההערכות, תוצאות המשא ומתן עשויות להתברר כבר בשבועות הקרובים. אם תצא העסקה לפועל, היא עשויה לשנות את אופי היחסים בין וושינגטון למינסק ולייצר סערה דיפלומטית רחבה — בין מי שיראו בה הישג היסטורי שמציל חיים, לבין מי שיטענו כי מדובר בכניעה פרגמטית למשטר שממשיך לדכא באלימות את מתנגדיו. בכל מקרה, מהלך כזה צפוי להשפיע על מאזן הכוחות במזרח אירופה ולבחון מחדש את הגבולות שבין דיפלומטיה הומניטרית לאינטרסים אסטרטגיים.
מעבר לשיח המדיני, יש כאן משמעות אנושית עמוקה: למעלה ממאה משפחות עשויות לקבל את יקיריהן בחזרה לאחר שנים של אי־ודאות, בידוד וגזרי דין פוליטיים. בעבורן, כל ויכוח גיאופוליטי מתגמד מול ההזדמנות לסיום הסבל. יחד עם זאת, הפרשה כולה מזכירה עד כמה המרחב המזרח־אירופי הוא זירה דינמית שבה מעצמות מנצלות מצבי דיכוי כדי לקדם אינטרסים — וכיצד אסירים פוליטיים ממשיכים להיות מטבע מיקוח בזירה הדיפלומטית גם בשנות ה־2020.
קרדיט תמונה : By Kremlin.ru, CC BY 4.0