לפי סדרת דיווחים בינלאומיים וישראליים, איראן העבירה במהלך השנה האחרונה מאות מיליוני דולרים לחיזבאללה — והמסלול המרכזי שבו נעשה שימוש עבר דרך דובאי. לאחר שחלק מהנתיבים הישירים חוסלו וסנקציות בינלאומיות הידקו את הפיקוח על זרימת הכספים, נבנה מנגנון חלופי המבוסס על בתי חליפין, חברות פרטיות וסוחרים מקומיים באמירויות. כך נוצרה תשתית המעבירה כספים ללא תיעוד רשמי, הרחק מעיני מערכות הבקרה הגלובליות.
מקורם של חלק מהסכומים הוא במכירות נפט איראניות. הכסף מופקד תחילה בחשבונות של גופים מסחריים בדובאי, ומשם הוא מועבר בלבנון באמצעות שיטת הוואלה — מנגנון מסורתי המבוסס על אמון בין מתווכים: סוחר אחד מקבל את הכסף באמירויות, וסוחר מקביל בלבנון משחרר סכום זהה ליעד הייעודי. המהלך אינו מותיר כמעט עקבות בנקאיות, וכל ההעברה מתבצעת מחוץ למערכת הפיננסית הרשמית. על פי גורמים אמריקניים שנחשפו לדיווחים, מאז ינואר 2025 הוזרמו במסלול זה למעלה ממיליארד דולר.
שורת שינויים גאופוליטיים והקשחת אמצעי האכיפה באזור הובילו להסתמכות גוברת על דובאי כמרכז לוגיסטי-פיננסי. לאחר נפילתו של חלק מהמשטר האיראני-סורי וצמצום נתיבי הברחת הכסף והציוד, הפכו נמלי האוויר והים הישנים למסוכנים יותר. חיזבאללה, שנדרש לשיקום רחב לאחר הלחימה מול ישראל — כולל תשלום פיצויים, שיקום תשתיות ורכישת אמצעי לחימה — מחפש כעת ערוצי מימון שקטים יותר, ובהם הערוץ האמירתי.
לפי דיווחים בכלי תקשורת מובילים, בהם ה-וול סטריט גו'רנל : היקפי הכספים שנעים במסלול המדובר מגיעים למאות מיליוני דולרים ואף עולים על מיליארד דולר מתחילת השנה. גורמים רשמיים ציינו כי דובאי, על אף ניסיונות רגולציה, ממשיכה לשמש מוקד משיכה להעברות כספים רגישות, בין היתר בשל גמישות השוק המקומי וריבוי גופים פרטיים הפועלים מחוץ לתשתית הבנקאית הקלאסית.
ההשלכות של התופעה נוגעות למדיניות, לביטחון ולאמינות מערכת הפיקוח העולמית. העובדה כי העברות כספים למימון טרור נעשות דרך עסקים פרטיים ומנגנוני חליפין בלתי מפוקחים, מסבכת את היכולת לאתר את הכסף, להבין את היקפיו האמיתיים ולבלום אותו. הדיווחים האחרונים מציגים תמונה של רשת מימון רב-שכבתית: חיזבאללה נשען על הכנסות ממוסדותיו בתוך לבנון, על מקורות עצמאיים ועל תמיכה ישירה מאיראן — שמתועלת, לפחות בחלקה, דרך דובאי.